מסארווה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע היה בעלים של רכב מסוג טויוטה ולטענתו נשרף הרכב. לטענת התובע השריפה פרצה ביום 22/7/08, במהלך נסיעה שבה נהג בנו ברכב בכביש 5, סמוך לצומת גלילות. בעקבות השריפה נבדק הרכב על ידי שמאי וזה הכריז על הרכב כ"אובדן כללי".

בעקבות כך פנה התובע אל הנתבעת בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח, אך הנתבעת דחתה את הדרישה בטענה שמדובר בהצתה בזדון.

לפיכך הוגשה תביעה זו.

לאחר ששמעתי את הראיות ועיינתי במסמכים ובתצהירים וכן בחוות הדעת שהגישו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה.

עדות בנו של התובע, שהעיד כי השריפה פרצה בעת שנהג ברכב והבחין בעשן שחדר לתא הנוסעים ובעקבות זאת עצר את הרכב, היתה עדות שהותירה רושם מהימן מאוד ולא נסתרה בחקירה הנגדית.

הבן ציין כי הארוע התרחש על כביש מס' 5, בין צומת גלילות לצומת מורשה, בסמוך ל מגרשי הטניס וזאת בשעת צהריים, בסמוך לשעה 13:30.

לטענתו, בעת שהבחין בעשן שחודר לתא הנוסעים עצר את הרכב על גבי אי תנועה שמשורטט בין הנתיבים ויצא מן הרכב. העד תאר את התנהלותו בסמוך לאחר שעצר את הרכב, והתאור שנתן קוהרנטי ומתיישב עם נסיון החיים ועם ההגיון.

הנתבעת סומכת את כל יהבה על חוות דעת שהוגשה מטעמה באמצעות מר ישעיהו מור. בחוות דעת זו קבע מר מור כי ארוע השריפה ארע בעת שהרכב חנה וארבע דלתותיו היו פתוחות. לטענתו, לא מצא סימני כשלים במערכות החשמל ובצמות כבלי החשמל בתא המנוע או בלוח השעונים בתא הנהג. לטענתו, מצא סימני נזילה ובעירת נוזל דליק על מכסה המנוע, כנף ימנית קדמית, פגוש אחורי ודלת ארגז אחורי ובתוך תא הנהג ועל רצפת הרכב נמצאו שרידי נוזל דליק.

לפיכך הגיע המומחה למסקנה כי בשעת חניית הרכב שפך אלמוני על גג הרכב מבחוץ ועל צידו הימני של הרכב מבחוץ, ועל מכסה המנוע, נוזל דליק וכן שפך נוזל דליק בתוך תא הנוסעים ועל לוח השעונים ולאחר מכן השליך חפץ בוער שגרם לבעירת הרכב.

המומחה נחקר בבית המשפט בחקירה נגדית ולצערי התברר בחקירה זו כי לא ניתן לסמוך על מסקנות חוות הדעת כלל. המומחה הודה כי לא נטל כלל דגימות מהרכב ולא מסר דגימות כאלה לבדיקה במעבדה וזאת חרף העובדה שכאשר יש חשד להצתה יש לשלוח דגימות כאלה למעבדה (עמ' 9 שו' 3-14).

למעשה, התברר מעדותו של המומחה כי כאשר נחשד אדם בהצתה הוא שולח דגימות למעבדה והמומחה אף ציין כי "כשאני חוקר טענה של נהג רכב שהרכב נדלק לו בנסיעה ואני מגלה שהרכב הוצת, אז אני בוודאות שולח למעבדה" (עמ' 9 שו' 7).

חרף זאת וחרף העובדה שזו בדיוק היתה השאלה שבמחלוקת בתיק שבפני, לא שלח המומחה דגימות למעבדה והתשובות שנתן, כאשר עומת עם תמיהה זו, היו רחוקות מלהניח את הדעת.

כך, למשל, ניסה המומחה לטעון כי לא שלח את הבדיקות למעבדה מאחר שנהג, אמנם, לשלוח בדיקות למעבדה כאשר עבד בכיבוי אש, ואז ביצוע הבדיקות לא היה כרוך בהוצאה כספית. אולם, כשנשאל אם ביקש מחב' הביטוח, שמימנה את עריכת חוות הדעת, מימון לצורך עריכת בדיקות מעבדה, השיב בשלילה. יוצא אפוא כי אין כל יסוד לרמיזה כאילו לא נשלחו בדיקות למעבדה מחמת עלותן של בדיקות כאלה.

התברר גם כי את קביעתו לפיה 4 דלתות הרכב היו פתוחות בעת שהרכב הוצת, ביסס המומחה על כך שראה את הרכב כאשר דלתותיו קשורות עם חוט ברזל וכן על עדות נהג הרכב שסיפר כיצד במהלך הארוע פתח 3 מדלתות הרכב.

המומחה טען בחקירתו הנגדית כי ראה סימנים לכך שהדלתות היו פתוחות בזמן השריפה ואולם, לא עלה בידו להסביר כיצד ועל סמך מה קבע כי הדלתות היו פתוחות בעת שהרכב הוצת, ולא נפתחו בשלב כלשהו לאחר המועד הזה (עמ' 12 שו' 17-22), למשל, לאחר שכבר פרצה האש.

המומחה טען כי ביצע בדיקות באמצעות מכשיר וכי בדיקות אלה העלו ממצאים על קיומו של חומר דליק ברכב, בין היתר בתוך הרכב ודבר זה הביא אותו לחשוב שהיה ברכב נוזל דליק שבער. עוד ציין כי העובדה שלוח השעונים שבתא הנוסעים בער כליל וכך גם שטיחי הרצפה ברכב גורמים לחשד כבד שהיה שם נוזל דליק.

כאמור, המומחה נמנע מלשלוח דגימות לבדיקות במעבדה. לא ניתן לקבל את ממצאיו בדבר המצאות חומר דליק, רק על סמך הבדיקות שערך במכשיר וזאת מכמה טעמים:

ראשית, משום שהמומחה לא הציג ראיה לכך שכייל את המכשיר טרם הבדיקה.

שנית, משום שמתשובותיו התברר כי גם המכשיר שעימו עשה את הבדיקות, כמו גם מכשירים אחרים דומים, עלולים להצביע על ממצא חיובי גם כאשר יבדקו נוזלים כגון: לימונדה או קוקה קולה (עמ' 10 שו' 28 עד עמ' 11 שו' 5). תשובותיו של המומחה בעניין זה היו מתחמקות ומתחכמות ואינן מוסיפות למהימנותו.